15% חירשות: בלה בליסימה

לפני כמה חודשים בטעות ראיתי קטע מאיזה סרט שעשה לי קוואץ' רציני בלב, וכל כך רציתי לראות את ההמשך
של הסרט, אבל יש לי חוקים נוקשים שסרטים (במיוחד כאלה שנראים לי טובים) לא רואים מהאמצע.
אז קיוויתי שפשוט יהיה שידור חוזר ואני אצליח לראות מתחילתו ועד סופו.
השבוע, סוף סוף מצאתי אותו בלוח השידורים וצפיתי בו לבד בסלון חצי חשוך, מההתחלה ועד הסוף.
לסרט קוראים בלה.

התאהבתי. סרט מערכות יחסים קטן וצנוע, מתוק-מריר, עם פסקול אינדי מצוין, שהצליח להיכנס לי ללב עם
האנושיות הכנה שלו ונשאר שם כי הוא כל כך אופטימי. כי כשרואים אותו
יודעים שכולם שם יהיו בסדר גם אם הלב שלהם יישבר בדרך.
אפילו לא סרט מערכות יחסים- אפילו סתם סרט תמים שמאמין שהאהבה יכולה
לנצח בסוף, ואפילו לא מדובר במודל האהבה הקלאסי. וזה מה שכל כך יפה בו.
סיפור על אהבה שחוצה את כל הגבולות האפשריים, ואם ממש מאמינים, היא גם יכולה לרפא
בני אדם ולגרום להם לחיות שוב.

במאי וכותב הסרט אלחנדרו גומז מונטוורדה, נולד (ב1977) וגדל במקסיקו, למד קולנוע באוניברסיטת
טקסס והיה סטודנט מצטיין שזכה בפרסים בפסטיבלים על שני סרטים קצרים שביים וכתב
בתקופת הלימודים. בלה הוא סרטו הראשון בחברת ההפקות בה הוא שותף
(וסרטו הראשון באורך מלא) וזכה בפסטיבל טורנטו ב2006 בבחירת הקהל
(הוא זכה גם בפרס על פועלו ותרומתו לאמנות ולתרבות הלטינית בארה"ב).

העלילה מתרחשת בניו יורק, פרק הזמן הוא יום, והשפה היא אנגלית-ספרדית. אדוארדו ורסטגאוי ותמי בלאנצ'רד עושים עבודה אמינה, הדיאלוגים רגישים והמשחק מדויק כל כך, שממש אפשר להבחין בדקויות של שפת הגוף ותנועות השפתיים והבעות העיניים.

הבמאי המוכשר הזה הצליח לעשות סרט מקסיקני קטן ושקט, על אנשים פשוטים שעשו בחירות אמיצות ומעוררות השראה ובדרך לשם התבגרו ולמדו ולימדו אחד את השני דבר או שניים על אהבה. חלק מהקסם הגדול בסרט הוא גם בחירת השירים הנהדרים בו -שירי אינדי בחלקם, קלאסיקות ספרדיות בחלקם, שפשוט עושים לרצות לגור בשכונות הלטיניות עם המשפחות הענקיות והחמות האלה ולרקוד סלסה מתחת לבניין. בקיצור, אם מישהו פה לא הבין, המטרה היא שתלכו לראות-
קחו בדוד, או חפשו שידורים חוזרים!
(הקוואץ' עדיין שם ואני לא יכולה לחכות לסרט הבא)

עלמא.