אני, רובוט

את דיגיטל מי הכרתי איפשהו במעבי הרשת לפני שנתיים שלוש ולקח לי בדיוק 20 שניות של שמע כדי ליפול מהכיסא. לא במובן מטאפורי בכלל. הייתי כל כך במוזיקה והכיסא שלי איים לפרוש מתפקידו, נכנסתי לתזוזה כזאת שבאה לך אוטומטית כשאתה שומע משהו שמקפיץ לך כמה אלפי כדוריות דם אדומות במחזור הדם. אין הוא עשה לי את זה על הרגע.

נפתח עם קטע שאני מאוד אוהבת, ואני לא אנסה להכחיש אפילו, זה בגלל ג'ואנה. לחלוטין.

לפני שאני אתחיל בכלל עם מה שאני חושבת על שי ליברובסקי, האיש שמאחורי דיגיטל מי, אני אגיד שבעיניי דרוש הרבה אומץ ואיזשהו כשרון מאסיבי ובלתי מוסבר לקחת חומר קיים, למתוח ולקטוע ולעוות אותו עד שנוצר מתוכו משהו חדש ומפתיע שלא יורד מרמתו של המקור. תמיד רציתי לדעת את תורת הסקרצ'ינג/קאטינג/קופי -פייסט המדהימה הזאת שמצליחה לייצר לנו מוזיקאים מדהימים ושונים כל כך. מוזיקאים שלא "מנגנים" על כלי קלאסי בהכרח, אלא פשוט עושים כל מיני תנועות עם הידיים שלהם – אם זה ללחוץ על מקשים או לשרוט תקליטים – שמצליחות ליצור מוזיקה מקורית וחדשה ומעיפת מוח שכזאת. הנדסאות מוזיקה. תמיד נראה לי שלהמציא מוזיקה יש מיש, היא דבר הרבה יותר קשה מלהמציא יש מאין. היכולת לקחת משהו קיים ולא להחריב לו את הצורה, אלא לתת לו פרשנות חדשה בלי להעלים לחלוטין סממנים מזהים אבל עדיין להפוך אותו למשהו חדש כנראה תשגב מבינתי עד יום מותי (ובלי מילה על קותימאן ההורס, או התפוחים המעלפים).

digital_me- cut paste & destroy

שי ליברובסקי נולד ב83' בתל אביב וכיאה ליליד העיר ללא הפסקה, הוא לא הפסיק מהרגע שהבין שיש לו אוזניים. בגיל 15 נחשף לעולם מוזיקת המקלדת האינסופית ואצבעותיו לא נדמו מאותו רגע, כשכבר אז יאיר בכר נדלק ו'אלקטרו בבלי' התחילו לפעול. מתחילת המילניום הוא שיחק עם המוזיקה בכמה מאות הרכבים, יצר והשתתף בכמה מאות פרויקטים, הפיץ מוזיקה עם חברים ברשת כמו מטורף תחת פרויקט 'טלמעתק', והקליט את האלבום The Solipsis, עד שב2003 מאס במחשב והחליט שהוא קונה סמפלר. אור בן דוד הצטרף אליו ויחד הם הפכו לטלמעתק (כן כמו הפרויקט). שי הוציא את האי.פי Drum & Stuff באק-דאק הירושלמים, טלמעתק נפרדו, שי פגש את יפתח דור ויצא איתו להופיע, זהר קרפ הצטרף ותוך כמה שניות של הכרות נולד ההרכב 'תרגיל המאוורר'. ב2004 פרויקט 'קלצונה' של תרגיל המאוורר יוצא לאוויר העולם, וקצת אחר כך, ההרכב מתפרק. שי ממשיך להופיע סולו וצובר עוד פרויקטים מוזיקליים (סמבוסק למשל) תחת כנפיו הבלתי נגמרות. ב2007 יוצא עוד אי.פי בשם The closet, שי וחיים כהן מקימים את הביטר ג'וז. שנה אחר כך יוצא לשי האלבום 'מתעלם מהצרכים' בלייבל אודיו מונטאז', שממקם את דיגיטל מי כיוצר ומפיק דיגיטל-גרוב בנוף הישראלי לצד רדיו-טריפ מארקי פאנק והתפוחים.

הקליפ המדהים ביופיו לשיר הנושא, מתעלם מהצרכים:

אחרי מתעלם מהצרכים יוצא אי.פי נוסף The Accordion EP שניחן באקורדיון שאולי לא מתפרע כמו בתפקיד הקלאסי המוכתב לו- יודלים קיבוציים מרימי רגליים שכאלה, אלא משמש כסוג של באס שמכתיב את הטון המוזיקלי. אני די בטוחה שלא שמעתי אקורדיון כזה מימיי, ואין ספק שהבאס הכבד והמונוטוני הזה הזיז לי איזה משהו אחר בגוף.

המוזיקה של דיגיטל מי אולי נשמעת בהתחלה כמו בלאגן אחד גדול, אבל אם נותנים לה דקה או שתיים להתאים את עצמה לקצב פעימות הלב, אפשר לשמוע את הסדר והדיוק המופתי שעושה אותה מבולגנת כל כך. כמו חדר מפוצץ בדברים, סתם ערימות של חפצים שהצטברו במשך שנים, חדשים ומבריקים או ישנים ומעלי אבק, לכל אחד מהם יש מקום בתוך החלל הצפוף הזה, גם אם זה בערימות בלתי נגמרות, איכשהו הכל מסודר במקומו הראוי. במבט הראשון זה נראה כמו כאוס מלוכלך אחד גדול, אבל אם נכנסים רגע לחדר, פתאום רואים איך כל זה משתלב לפאזל אחד גדול יפהפה והגיוני. איך כל חפץ בתוך הקולאז' הזה נותן את חלקו לצבעוניות ולאופי המיוחד של החדר. זאת המוזיקה של דיגיטל מי. אסופה של רעשים מוכרים או זרים, שיוצרים משהו יותר גדול ושלם מהפרטים המשתתפים. אם הלהקה הנוראית הזאת לא הייתה עולה לי אוטומטית, הייתי מרשה לעצמי להשתמש במילה סינרגיה אבל זה פשוט מוכתם מדי בבינוניות ואני ממש לא רוצה שבינוניות ודיגיטל מי יזכרו באזושהי צורה – אסוציאטיבית או לא, באותו משפט. לכן פשוט תתעלמו מהשורה האחרונה ותקשיבו לדבר הכיפי הזה שיוצא תחת אצבעותיו של דיגיטל מי, גרוב-אלקטרו-סקרצ'ינג-משהו-שחסר-לו-רק-חדר-חשוך-וכמה-אנשים-שיזוזו-איתכם-לצליליו, להיות עדים לאמנות הזאת בפעולה, בחור ממושקף ושני מכשירים אלקטרוניים מתקצבים אתכם בביטים לכל השנה, ובאיזה חיוך או שניים למשמע קול או לחן פתאומי שמוכר לכם.

דיגיטל מי עושה את Playground love:

למרבה המזל, מכל אלפי הפרויקטים וההרכבים שהבחור המוכשר הזה היה שותף להם, ביטר גו'ז עדיין פועלים ומופיעים. ביום שישי הקרוב (ה3 בדצמבר) הם יופיעו בגדה השמאלית בתל אביב לציון 20 שנה לפעילותה עם כל מיני חבר'ה מגניבים אחרים כמו מאיה דוניץ וסקולמאסטר. תנו קפיצה לשם, ולכו תעשו משהו טוב בשביל עצמכם.

Public After Irrelevant Nobodies Cover Art

הספייס של דיגיטל מי, שני אי.פי (The closet, הא!) להורדה בבנדקאמפ, וגם אלבום של ביטר ג'וז. יש עוד כל כך הרבה דברים תחת אמתחתו ברשת שזה אי אפשר לתאר. מי שלא מסופק, רק שיגיד!

חג אורים שמח.

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“אני, רובוט

  1. כבוד גדול!
    רב תודות. מאוד מרגש לקרוא את הקומפלימנטים הרבים הללו.
    הנה משהו חם מהתנור, צולם לפני שעתיים בערך:

    יום מדהים

  2. שרון ליפשיץ – קשה בלעדיך, דיגיטל_מי (טייק 1)

  3. פינגבק: על ראש הגנב רוקד הכובע | 15% חירשות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s