בואו נסתכל בקנקן, גם לו מגיע

טוב, אז גם אני נכנעת בסופו של דבר לרצף הסיכומים הבלתי נגמרים של השנה הנוכחית באיזשהו סיכומון קטנטון ולא מחייב משלי.

מה שכן, החלטתי לעשות את זה קצת אחרת. את ההופעות דירג (או שקלל בעצם) לטעמי גיאחה בצורה הכי טובה, ואין ספק שדירוגי אלבומים ושירים כבר יש מספיק. בכל מקרה גם אם אנסה ממש חזק לא אצליח להגביל את כמות האלבומים האהובים עליי למספר מסוים, או לדרג אותם באיזשהי צורה שלא תיצור עוול בעיני לרמת האהבה שלי אליהם. לכן, הולכים לקרות שני הדברים הבאים:

הראשון, יהיו פה כל מיני אלבומים שאהבתי, השני- הם יהיו מדורגים לפי עטיפה. ככה אף אחד לא יעלב, אני לא ארגיש שהזנחתי, זה יהיה בפורמט קצר וקולע (ולא מייגע), והכל ידורג לפי מדדים שלא קשורים למוזיקה (קצת כמו פיצ'פורק). הידד.

כן, וגם ככה בשביל לשבור שגרה, לא 20 הגדולים או 10 הגדולים או איזה מספר עגול ולא כיפי כזה. נלך על 7 הגדולים. כמו ימות השבוע!

__________________________

אז התלבטתי קשות אם לעשות שתי רשימות נפרדות, לועזית ומקומית, אבל החלטתי שעטיפה זו עטיפה, לא משנה באיזה ארץ צילמו או ציירו אותה. ובכל זאת, יהיו שתי רשימות- האחת של דיוקנאות, ואחת של לא. אין מה לעשות, דיוקנאות לוקחים אותי וזה לא יהיה הוגן לשים אותם עם השאר.

אלה לא נכנסו לדירוג אבל הרגשתי צורך להראות אותן, כי בכל זאת יש בהן משהו (כן אני יודעת, אפשר להתווכח על זה שעות, למה זאת כן וזאת לא, אבל מה אגיד לכם, היופי במקרה הזה הוא בעיני המתבוננת):

_______________________

נתחיל בעטיפות שאין בהן דיוקנאות:

7.

The XX – The XX

מה אפשר להגיד על האיקס הזה? בנאלי ועם זאת פשוט וקולע. אדיר.

6.

קיצו – חול

חול בהחלט. הצהבהבות המדברית הזאת, האין כלום הזה שמרכזו חיפושית זבל ונורה שבה אותי. ובאופן כללי הציור יפיפה.

5.

איתמר ציגלר – Memories Of Now

מישהו הבין מה מצולם פה? מה שזה לא יהיה, בכל הסתכלות זה נראה כמו משהו אחר, משחקי אור וצל חדים מאוד.

4.

Left – Here For Now

מקסים מקסים מקסים, תמונה יפהפיה. אין על ציפורים. הכותרת משלימה את הסיפור, וכל מילה מיותרת.

3.

The National – High Violet

קשקוש אבסטרקטי ומבולגן, אבל מצליחים לקרוא בתוכו דברים. לא יודעת למה, אני מאוד אוהבת את התמונה הזאת (וכל כך מתאר את המוזיקה שלהם. דיוקן עצמי ממש).

2.

Local Natives – Gorilla Manor

היה קשה להחליט מי קודם, בכל זאת העטיפות דומות. אבל אין מה לעשות, ראשים מתפוצצים זה דבר שמוכר.

1.

ראה תמונה בגודל מלא

Catastropie – Gummy Bears

אוי התמונה הזאת זה משהו! רעיון מתוק לגמרי. אין, מעורר בי תאבון אדיר לבלוע מוזיקה (ולא אוכל דווקא).

____________________________

___________________

יאללה לדיוקנאות:

7.

N.E.R.D – Nothing

פארל וויליאמס בדיוקן צד, קסדה עם נוצות לראשו. הוא לוחם, אבל לא לוחם צבאי (הנוצות בהחלט מבהירות את המסר). הקעקוע עשה לי את זה לגמרי.

6.


Rufus Wainwright – All Days Are Nights: Songs For Lulu

כן כן. עין. כמה נדוש. ובכל זאת, עין שלא ברור אם היא נשית או גברית, מסתכלת לעדשה או שלא, מאופרת בכבדות. משהו בה סיקרן אותי מאוד (וכל העטיפה הזאת צועקת רופוס).

5.

איתמר רוטשילד – רץ אליי חזק

כמו שהוא, ככה נקי בלי תוספות מיותרות. דיוקן חשוף, צילום ישיר וכנה. ואני עוד שניה רצה אליו חזק.

4.

קרולינה – מה אעשה עכשיו

איפשהו קראתי שזו שמלת החתונה של אמה. יש משהו כל כך שובה ותמים בתמונה הזאת, שנות השישים עם ארנבון ביד. גם בדידות וגם אופטימיות באותה תמונה.

3.

אורן ברזילי – Sorrow Demons Joy Blizzards

הרקע המאיים הזה. משהו בו נראה כאילו הוא עוד שנייה בולע את אורן, עם אור לבן שממרכז את פניו ומשאיר את השאר בעמימות מסתורית כזאת. המבט הזה שלא ברור אם הוא מיני או מיואש (או אולי שניהם), הוא שהכריע.

2.

גבריאל בלחסן – עתיד

אם לא המקום הראשון, זה ללא ספק היה המקום הראשון. אדם בחשיכה שהולך אל האור מלווה בשני כלבים שחורים. יש משהו מאוד מפחיד, אבל גם מאוד מנחם בתמונה הזאת, על כל הסמליות שבה.

1.

עוזי רמירז – Lick My Heart

מה זה הדבר הזה? אני רוצה להיות שם עם עוזי, בשמש הקיצית אביבית הזאת ולנפח בלון בזוקה משלי. צילום מדהים עם קרן האור הזאת שנדחפת לה בצניעות.

_________________________

זהו לכם, סיכום השנה הקצת שונה שלי. רואים כמה קצר זה היה? (אחרי הראיון עם קוואמי משבוע שעבר, כל אחד צריך קצת לנוח)

ולמרות כל האמירות שלא הייתה מוזיקה טובה השנה, אגיד שאני מאוד לא מסכימה, ואיכשהו באורח פלא מצאתי הרבה מוזיקה שריגשה אותי, גרמה לי לחשוב, הדהימה אותי, ועוררה בי דברים כאלה או אחרים שגרמו לה להיות חשובה בשבילי. תמיד יש (כל כך הרבה) מוזיקה טובה, רק צריך לחפש. בסוף מוצאים אותה.

ראה תמונה בגודל מלא

ובאיחולי שנת מוזיקה פוריה, אשלח אתכם עם האלבום היפהפה של קטסטרופאי, ככה לחמם אתכם לקראתם-בקרוב מאוד (מאוד בקרוב!) יפורסם פוסט עליהם.

עלמא.

מודעות פרסומת

6 תגובות ל-“בואו נסתכל בקנקן, גם לו מגיע

  1. אחלה פוסט.
    קרוב לודאי שהייתי בוחר עטיפות אחרות לגמריי.
    אבל זה באמת עניין של טעם.

  2. רעיון יפה לסיכום שנה (כחובבת עטיפות בעצמי), רק כדאי להגדיל את התמונות.

  3. רעיון מגניב לסיכום, סחטיין. יש רק טעות אחת קטנה – The XX יצא ב-2009, אז אולי צריך למצוא לו מחליף?

    הפוסט הזה גרם לי לחשוד – לא רק שלדעתי לא היתה מוזיקה כזאת אדירה השנה, גם לא ראיתי יותר מדי עטיפות שהעיפו אותי. אולי משקיעים פחות בעטיפות בעידן הזה, כשרוב האנשים בכלל לא רואים את עטיפת האלבום במכשיר ה-MP3 שלהם?

    • עידו אתה צודק. הוא באמת יצא ב2009, אבל אני כל כך אוהבת את העטיפה הזאת שעכשיו גרמת לי להתלבט אם לשנות..

      אני לא מסכימה עם שני הדברים שאמרת (לגבי המוזיקה והעטיפות) ואני חושבת שאולי אנחנו כבר לא שמים לב יותר מדי לעטיפות, יכול מאוד להיות שאנחנו אלה שמזניחים אותן.

      • אני דווקא מהפריקים של העטיפות, מהאלה שדואגים שכל אלבום ב-iTunes זוכה לעטיפה הראויה שלו, ובכלל לדעת מה העטיפה של כל אלבום שאני שומע.

        מעבר לכך, אני אפילו בוחר לפעמים אם להאזין לאלבום או לא לפי העטיפה שלו. זה נבזי להסתכל בקנקן, אבל בהרבה מקרים הוא תואם למה שיש בתוכו.

      • עידו! גם אני עושה את זה! איזה כיף זה למצוא עטיפה מרהיבה או מסקרנת ולגלות אוצרות בפנים..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s