פסקול של מהפכה

לפני כמה ימים, שודר ביס דוקו (ערוץ שאני מחבבת לא פחות מערוץ 8 של הוט) הסרט התיעודי

'Soundtrack For A Revolution'

או בשמו המתורגם (והממש בסדר יחסית לאקדמיה לתרגום או מה שזה לא יהיה שהורסים לנו את החיים) 'פסקול של מהפכה'. צפיתי בו.

הסרט נפתח עם ציטוט של הארי  בלפונטה: 'You can cage the singer, but not the song.' -אתה יכול לכלוא את הזמר, אבל לא את השיר. הארי בלפונטה, למי שלא יודע, הוא מוזיקאי ושחקן ג'מייקני, מוביל חברתי שתמך רבות (בין היתר כלכלית) בדרכו של דוקטור מרטין לותר קינג, ולקח חלק גדול במאבק בהפרדה בין השחורים ללבנים בארצות הברית (רובכם מכירים את פועלו מאלכס חולה אהבה בוודאי בשיר Banana Boat הידוע יותר כDay-O).

בסרט משתתפים לא רק הסטודנטים, הצעירים, והילדים שלקחו חלק במאבק, אלא גם מוזיקאים שמבצעים את שירי החופש (כך הם נקראים) שנים אחרי, ביניהם הרוטס ווייקליף ז'אן וג'ון לג'נד שיוצרים בין היתר גם מוזיקה חברתית ופוליטית.

'זו הייתה המוזיקה, שנתנה לנו את האומץ, את הרצון, את הכוח, להמשיך למרות הכל':

אין ספק שמשפטו של בלפונטה הוא הקו המנחה את יוצרי הסרט, ואת מושאיו. בפסקול של מהפכה מובא סיפורם של השחורים (והלבנים) שנלחמו במאבק בלתי אלים, באורך רוח ובסבלנות מול חוקי ההפרדה בין שחורים ללבנים בארצות הברית בשנות השישים, יחד עם סיפורו של אחד ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח, מרטין לותר קינג. כל זה, דרך שירי החופש והמוזיקה שנוצרה אינסטינקטיבית להעלאת המורל ולחיזוק אמונתם בצדקת הדרך. רבים מהמתראיינים חוזרים שוב ושוב על כך שהמוזיקה עזרה להם להאמין שהם יצליחו, שהיא זו שהפיחה בהם תקווה כשזו אזלה, שהיא זו המרוממת את הנפש והרוח ומתעדת רגע רגע בלחן הפשוט ביותר והמשפטים הבסיסיים ביותר את אמונתם ותקוותם של אנשי המאבק. בין אם זה במאבק על הדלפקים במזנונים ('יום אחד אשב על הדלפק') ששחורים לא הורשו לשבת בהם, ובין אם זו המלחמה עם המשטרה על הזכות לצעוד ולהפגין ('אף אחד לא יחזיר אותי אחורה'), שטבחו בהם והכו בהם כאילו היו כלבים מלאי מחלות.

The Welcome Table -'יום אחד אשב על הדלפק':

המוזיקה המדהימה הזאת, שנולדה במשמרות המחאה, בצעדות, בהפגנות, במפגשי התנועה, ליוותה בנחישות ובנאמנות את השרים. כמו משפטו של בלפונטה, הם היו מוכנים ללכת לכלא (ורבים גם נרצחו) כדי להציל את ארץ החופש שלמענה נלחמו. שירי החופש היו הפורקן שלהם והדלק שלהם כשספגו אלימות והשפלה והגיבו באי-אלימות ובסבלנות מעוררת הערצה. הם האמינו בכל ליבם בצדקת הדרך ובניצחונה, והיו מוכנים לשלם כל מחיר שיידרש כדי להיות חופשיים. כדי לשחרר, לא רק את האזרחים השחורים והמופלים של ארצות הברית, אלא גם את הרוב הלבן והדומם שהאמין בדרך השוויון והיה כבול לנורמות החברתיות הנוקשות ולחוקים הגזעניים. הם רצו לשחרר את המחשבה של האומה הגוועת שלהם. הם ידעו שאפשר לכלוא אותם ולהכות בהם, שאפשר לשבור את עצמותיהם, אבל רוחם תוותר חזקה. כי השיר יושר, גם אם לא הם יהיו אלה שישירו אותו. הם האמינו בכוחם של שירי החופש, בכוחה של המוזיקה לשאת את המסר הלאה, בכוחה לעורר אנשים, בחוסר יכולתה לגווע או למות. הם האמינו שגם המוזיקה יכולה לשנות את פני המציאות.

We Shall Overcome -שיר שמקורו בכנסיות שהפך להמנון התנועה לזכויות האזרח:

יש נטייה רווחת לבלוגי מוזיקה לא לערב פוליטיקה בכתיבה שלהם. להשאיר את המוזיקה סטרילית ונקייה, חפה מכל פן פוליטי. אני יכולה להבין את הנטייה הזאת. אבל היום אני לא שותפה לה. כמו שאמרה אחת ממשתתפות המחאה המתמשכת, לולה ג'ו וויליאמס: 'ידעתי שמשהו צריך להשתנות. לא ידעתי איך הדברים ישתנו, אבל ידעתי שאני צריכה לקחת חלק במה שיקרה'.

המאבק נגד הגזענות בארצות הברית בשנות השישים לא היה יכול לקרות אם לא היה מי שייאבק אותו, כמו שהמאבק על הגזענות בישראל בשנות האלפיים לא יקרה אם לא יהיה מי שייאבק אותו. אפשר לדמות את הגזענות והשנאה המשתוללת לאש המבעיתה שכילתה את יערות הכרמל, וכמו שאחד הכבאים אמר אז- 'היא תעצור רק בים התיכון'. אש השנאה הזאת שמלובה על ידי אנשים תאבי כוח, על ידי אנשים שלא רחוק מילד שמשחק באש- רק רוצים שהארץ תבער. והם צופים בנחת בניצחונם.

אבל אפשר אחרת. אם אלה הפליטים מסודן שהפגינו ושרו סיסמאות מחאה, או תנועות הנוער שמחנכות לשוויון. אם אלה קוואמי והדג נחש והבילויים ששרו ביקורת מציאות, או עלמה זהר שלא שרה אבל מדברת בכל במה אפשרית. אם אלה עמירה הס וגדעון לוי שכתיבתם מצילה חיים, אם אלה יונתן פולק ומוסי רז שנעצרו על חופש הביטוי, או ויקי כנפו שצעדה מחוסר אונים נוראי עם דגל ישראל בידה, והרשימה יכולה להגיע עד שנה הבאה. על הנרמסים, החלשים, העניים, הנכים, הניצולים, הזקנים, הפליטים, העובדים הזרים, הלא-סטרייטים למיניהם. אם גם אתם תהיו אלה השרים, כל אחד ואחת מכם, שיוצאים לרחוב כשצריך, שכותבים, שצועדים, שמוחים, שלא עוצמים עיניים. אז יהיה סיכוי להתחיל להשתלט על האש הזאת, לכבות אותה. ואולי אז, נתחיל לשקם את יערות הדמוקרטיה של הארץ הבוערת הזאת.

אלה לא אנשים אמיצים, ההרואיות מיותרת פה. אלה אנשים שנאבקו ונאבקים על הדבר הבסיסי ביותר. על הזכות לחיות בכבוד. על ההכרה. על החופש להיות שווים. על החופש להיות. אולי המאבק הזה לא ייגמר בתקופת החיים שלנו, אבל הוא חייב לקרות, משהו צריך להשתנות. אנחנו צריכים להשתנות. ואנחנו יכולים.

או כמו שדוקטור מרטין לותר קינג אמר- 'אנחנו נתגבר':

בוב מארלי, אחד מהמוזיקאים ולוחמי החופש הגדולים ביותר בעיניי, האמין ביכולתה של המוזיקה לבער את הגזענות והשנאה מתוכנו. הוא האמין בכך בכל ליבו וישותו, וניגן ושר את האמונה הזאת. גם אני מאמינה. הסרט הזה כל כך חשוב, כל כך מעורר, לא רק בגלל הסיפור של האנשים בתוכו, האנשים שהוכו, הושפלו, או נרצחו כשניסו להגן על הדמוקרטיה, הוא חשוב כי הוא גם מספר את סיפורה של המוזיקה. שירי החופש עדיין קיימים. הם עדיין מושרים, הם עדיין מלווים מאבקים (חפשו קצת ביוטיוב).

כן, לארצות הברית יש עכשיו נשיא שחור, וזה נצחון קטן לתנועה לזכויות האזרח, אבל המלחמה שלהם עוד לא נגמרה, יש הרבה מה לשקם ולתקן. לתקן את מוחם של האנשים, לתקן את ליבם, לתקן את תפיסתם.

ואנחנו, המלחמה שלנו רק התחילה. ואני מאמינה שנוכל לה, אם רק נבחר לא להתעלם ממנה. אם נבחר להיות ערים, אם נבחר ללמוד, אם נבחר לראות את המציאות כמות שהיא ולא כמו שנוח לנו לראות אותה. אם נבחר לצעוד ולהרים קול אל מול השתיקה הזאת- שכמו משורש המילה שלה- משתקת אותנו. אם נלמד לראות את בני האדם קודם, ולא את הצבע או הדת או הכסף. אם רק נצעד בדרך אל החופש. אם לא נחזור אחורה.

The Freedom Singers מבצעים את Turn Me Around ביצוע מרגש ביותר, בבית הלבן (שיר שליווה את צעדת החופש מסלמה למונטגומרי- אלבמה):

____________________________

_____________________

תקחו בדיוידי או תורידו. אבל תראו את הסרט מעורר ההשראה הזה. על אנשים ששרו במקום בו לא יכלו לדבר.

שרו דרכם אל החופש.

ב15 לינואר, תתקיים צעדה יהודית-ערבית המונית ורחבה של המחנה הדמוקרטי בישראל. פרטים כאן.

בואו להאבק על הדמוקרטיה שלנו.

______________

______________

קצת עליהם:

אתר הסרט

שירי המחאה

ראיון בוואלה תרבות עם דן סטורמן (שביים יחד עם ביל גוטנטאג)

'I Have A Dream', נאומו המפורסם של דוקטור מרטין לותר קינג:

______________

וקצת עלינו:

א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל)

מוקד סיוע לעובדים זרים (זכויות האדם של מהגרי העבודה בארץ)

ברית חושך לגרש (מאבק בגזענות הרבנים)

לא נסתום את הפה (קמפיין המאבק על הדמוקרטיה של הקרן החדשה לישראל):

______________

______________

ואיך נשלח אתכם בלי קטע מוזיקלי?

מי לא פליט פה של קוואמי והחלבות להורדה חינמית, רק רשמו את המילה 'פליטים' והוא שלכם.

 

עלמא.