עוגה בהיסטריה

נפלתי בקסמי קטסטרופאי בהאזנה ראשונה.

(צילמה: ענבל רוטנברג)

מדובר בצמד (כפי שניתן לראות למעלה): עידו שטרנברג, סינג-סונגרייטר, וחולק במה עם היחידה והמופלאה מכולן – עינב ג'קסון כהן, וטל אבירם, שמפיק ומנגן בין היתר עם שלום המלך חנוך, ועם ההרכב הפופ קברטי המקסים TA:TE.

קטסטרופאי עושים מה שנקרא בפיהם אינדי-טויטרוניקה, שזה בעצם פופ-אלקטרוני עם מלא צעצועים וכל מיני דברים שאפשר להקיש עליהם או לנגן בהם. לא פעם אני מוצאת את עצמי מקשיבה ומנסה לחשוב איזה כלי יכול להפיק צליל שכזה. שידוך משונה בין סינתיסייזר למשחקים, כבר פתיחה טובה.

הם נוצרו כשעידו פיתח התמכרות על גבול הלא בריאה אל הסינתיסייזר החדש שלו והציע לטל להפיק את החומרים והעיבודים החדשים שנוצרו עליו. הם התאהבו אחד בשני במהרה, ובמשך 4 שנים יצרו את Gummy Bears -אלבום הבכורה שלהם.

קטסטרופאי מזכירים לי תיבת נגינה. הסאונד שלהם הוא כמו תיקתוק של צעצועים ישנים מסונתזים עם צמר גפן מתוק, וזו ההגדרה הכי טובה שתצליחו להוציא ממני. יש משהו כל כך תמים במוזיקה שלהם, וכל כך אפל יחד עם זה. כמו צעצועים ספוגי ילדות שנשכחו במעבי הארון והפכו עצובים מנשוא, מוזיקה מתוקה כזאת שמטשטשת קצת את התוכן הלפעמים נוגה לפעמים קדחתני שלה. קצת כמו יין טוב, הם עושים נעים בבטן ומבולבל בראש. ילדים שהתבגרו אבל עדיין מתכחשים לזה, נאחזים בנוסטלגיה עמומה עטופה בלבטי וקשיי ההתבגרות.

אני מאוד אוהבת את הקול של עידו. ולא פלא, להפתעתי גיליתי שהוא מטפל בקול. יש משהו מאוד מנחם ושלם בקול שלו על אף הנושאים שהוא מתעסק בהם. קול מציל המאמץ אותך אליו, עוטף אותך כאילו אומר שהכל יהיה בסדר, שהמחשבות יכולות לשקוט קצת והלב יכול לנוח. ושוב זה תעתוע מלא בניגודים כמו המוזיקה שלהם, הממתיקה את המורכבות שמתחבאת מבוישת בחדר הילדים.

קטסטרופאי מצעצעים את הנקודות האפלות בנפש, עוטפים יפה את חוסר הבטחון והמדרונות החלקים באריזת מתנה צבעונית כאילו הכל שלם ובסדר, כשבעצם התקתוק של מכונת הנגינה מכסה על מנגנוניה השבורים למחצה, על העץ המתפורר בתוכה, על בדידותה.

למרות כל הפורענות המועדת לסכרת שמלווה את היצירה שלהם, קטסטרופאי לא מחליאים. הם לא מתוקים עד כדי גועל או מצועצעים עד כדי הקאה. הם לא מגזימים, הם משלבים בין ממתקי פופ אלקטרוני מצד אחד, לשירה חשופה מלווה בפסנתר מהצד השני. הם מצליחים למצוא את האיזון בין העטיפה המסוכרת לתכנים, איזשהו גשר בין תמימות רומנטית למאבקים הפנימיים של האדם הבוגר, למערכות היחסים הסבוכות שפתאום נדרשות ממנו, לעומקים נפשיים שהוא חוקר בעצמו, להתבוננות פנימית חדשה. הם מסתירים את השבירות, הבדידות הפנימית, וחוסר הבטחון מאחורי קולו המרגיע של עידו ומאחורי צלילי ילדות מוכרים לפרקים.

(צילמה: ענבל רוטנברג)

אני התאהבתי. עכשיו תורכם.

___________________________

האלבום להורדה חינמית בבנדקאמפ (תוסיפו כמה שקלים, מה אכפת לכם), מייספייסאתר (עם בלוג מקסים), קטסטרופאי מבצעים את Nothing Else Matters.

___________________________

עלמא.

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“עוגה בהיסטריה

  1. עינב ג'קסון כהן

    טעים טעים. גם האלבום של קטסטרופאי אהוביי, וגם הפוסט של עלמא. כיף לנו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s