כמו פרח בשדה אחר: קוד הזכרון של טליה

מחר בשעה טובה סוף סוף יראה אור אלבומה החדש של טליה אליאב. הציפייה אליו מרטה את עצביי והגעתי כבר לקצה סבלנותי לקראת 'קוד הזכרון'.

כך קרה ששמעתיו סוף כל סוף בימים האחרונים וכל רגע ביום שאני לא שומעת אותו אני חווה תסמיני גמילה. לא, עכשיו ברצינות: זה באמת קשה להפסיק.

שתבינו, אין אמצע אצל טליה, או שמתעלפים מהמוזיקה שלה או שלא סובלים אותה (נחשו על מי אני נמנית?), הדבר נכון גם למוזיקאים נדירים כמו יהוא ירון, גבריאל בלחסן, ורות דולורס וייס בין היתר. אלה מוזיקאים שכמו טליה מותחים את הגבולות שחשבנו שיש למוזיקה בכלל. כאלה שעושים מוזיקה שהיא לא רק מוזיקה; שהיא גם רעש, גם שקט, גם סכינים חדות או משי לוטף. מוזיקה שכמעט חוצה את הגבולות הפיזיקליים המוגדרים לה והופכת למשהו מוחשי, משהו שאפשר להחזיק ביד או לחוש בגוף. מוזיקה שמאיימת לחנוק אותנו, להכאיב לנו, להרחיב לנו את הצלעות, לעצור לנו את הלב, לחשוף לנו את השיניים. מוזיקה ששואגת אלינו פנימה ומפעילה מנגנונים שאנחנו לא מכירים, כאלה שנדחקו עמוק אל השכחה, שורשיים וחשוכים שלשחרר אותם מפחיד אותנו. היופי שבאמנות שכזאת, הוא לא רק הרגע הראשוני בו היא לופתת אותנו בלי מחשבה בכלל: פורעת כל שריר בגוף, כל פעימה בלב, אלא גם הרגע שאחר כך: הרגע בו היא חודרת לנו למחזור הדם, הרגע בו האזניים מקלפות לאט לאט את הרבדים שמסתתרים בתוך הבלאגן המרהיב הזה, הבלאגן שהוא אנחנו. מוזיקה שהיא מראה.

'קוד הזכרון'. לא יכול להיות שם יותר הולם לאלבום הזה. משהו באלבום הזה הוא חיפוש ומסע בתוך תהומות המוח הבלתי מודעות, בתוך המקומות הפרימיטיביים ביותר. נסיון למצוא את מה שמפעיל אותנו. טליה מוציאה מתוך עצמה את כל הדברים שמפחידים אותה, שמרגשים אותה, שגורמים לה לעמוד על הרגליים האחוריות, וזה כל כך יפה שבא לבכות. זה כל כך חשוף ועירום ובודד ועם זאת מטורף וגרנדיוזי וביחד: מוזיקה שנשמעת כמו בליל של סערת רגשות. 'קוד הזכרון' הוא רשימת המרכיבים שלנו כבני אדם, נסיון לתפוס גרעין של המהות שלנו, של המורכבות הבלתי נגמרת שלנו ושל הגרוטסקיות מעוררת הגיחוך שלנו. של היופי והכיעור, העומק והשטחיות, הבדידות והיחד.

האלבום נפתח עם 'בהרים' שמכניס אותנו בהילוך איטי אל תוך העולם של טליה, לנוף הגלילי ולרוח הקפואה, לאהבה אבודה חסרת קץ, ואז 'חזור' עוצר הנשימה שמפיל את את הרוח אל האדמה, ברגליים יחפות ובית חם, מחכה לו עד סוף הימים. 'קוד הזכרון' מגיע מטריד ומרהיב, כולא אותנו ומשחרר אותנו לכל רוחות השמיים באותה עת, ו'פשוט' ממשיך משם ומאיץ אותנו לסופת ברד משתוללת, שפוצעת לנו את העור ומשאירה אותנו מדממים עם טליה ב'איזיס ואוזיריס', מוטלים בין שמיים וארץ.

ואז, הו אז מגיח לו מתוך החשיכה 'דם שחור' שהוא השיר של טליה שהכי אהוב עליי: לא נותן לנו להתאושש מרצועת השירים שקדמה לו, 'דם שחור' מגיע ושובר את כל הכלים בתהלוכת מכשפות קרקסית ומטורללת בדיוק במידה.

'לא להקשיב ללב' מרגיע את הבעבוע שאחז בדם והטירוף נרדם מעט ומפנה מקום לתקווה יתומה, כש'טנגו שברים' נאחז בה בציפורניים שלופות ואין סוף מודעות עצמית ו'עשר שנים' המצמרר מיד אחריו ממשיך את השיטוט (או נסיון הבריחה) בין חומות העיר הצהובה הזאת, מותיר את התקווה ההיא מצומקת וחולה. 'מחזיקה חזק' לופת אותנו ולא מרפה כשכבר לא נותר למה לקוות פתאום מחלחל שיר אהבה אחר שכזה שכולו עור חשוף, והעירום ממשיך אל 'הרחוב' בו השחפים מרקדים לנו מעל הראש והשמש מאירה לנו בעיניים, ומתגנבת ללטף לנו את הגב ב'בואי אליי', בן הזוג היפהפה והציורי של 'חזור' (זה לא רק הדמיון, שניהם שירים שתוחמים את שירי הפתיחה והסיום של האלבום). והנה מגיע השיר החותם את האלבום הנהדר הזה: 'דמעות גדולות', שאיכשהו מרחיק אותנו מחוץ להתרחשות הכנה והכואבת, מסתכל לאחור בעצב ומשאיר אותנו מקווים קדימה.

במשך האלבום טליה לא מפחדת להקיא עלינו את כל כולה החוצה, ייאוש ושמחה זה לצד זה, השתוללות כללית בכל צורה שרק אפשר. טליה הופכת לגדולה יותר מהגוף הקטן הזה שהיא כלואה בו, היא לא מתפשרת, וזה מה שיפה בה. הוא מאוד שונה מהאלבום הראשון שלה ולטוב ולרע פשוט לא רואה אותו ממטר. אלה שני קצוות שונים: אם האלבום הקודם היה לבן, אז זה שחור, אם הקודם היה מתוק זה מר, אם הקודם היה עדין אז זה בוטה וגס, ואם הקודם היה מוגדר מוזיקלית באיזשהי צורה (סול וג'אז אולי) אז לזה אין צורה, ואתם יכולים להמשיך עם משחק ההפכים הזה לנצח. כמו המוזיקאים שציינתי בהתחלה, גם טליה מגדירה מחדש את הצורות המוכרות לנו, מרחיבה את המושג 'מוזיקה' כמו שאנחנו מכירים אותו והופכת אותו לאמנות. בין אם אתם אוהבים אותה ובין אם לא, על זה אי אפשר להתווכח.

___

'קוד הזכרון' להאזנה מלאה!

ועוד משהו לפנק אתכם: ב1 ליוני יתקיים בתמונע מופע ההשקה החגיגי ל'קוד הזכרון' ואנחנו מחלקים זוג כרטיסים מתנה! איך משתתפים בהגרלה? פשוט מגיבים פה למטה (ואם בא לכם אז אתם יכולים לכתוב מילה או שתיים על הופעת השקה שפירקה לכם את הצורה נגמרה ההגרלה, נסו פעם אחרת!

בהצלחה עם להפסיק לשמוע את האלבום.

נתראה

עלמא