גאות גבוהה

אוי.

המק שלי גוסס.

אז לקחתי מחשב של חברה כי אני לא יכולה לחכות כבר, וחייבת לכתוב לכם על דבר יפהפה ששמעתי בחודש האחרון (ובכל מקרה כבר שמור לי מקום בגיהנום על שדחיתי את כל העניין עד עכשיו).

נוריה זו להקה ירושלמית שפועלת מ2008 המונה חמישה חברים: ניר צפתי על שירה וגיטרה, דותן מושנוב על קלידים, נועה סגל על תופים, אלון פרץ על גיטרה, ואורי דרור על באס.

אין הרבה מידע עליהם ברשת חוץ מהעובדה שחלקם יוצאי האקדמיה למוזיקה בירושלים וכמה אזכורים לסינגל או האי.פי הראשון שלהם. אין להם עדיין אלבום (וחבל שכך) אבל בינתיים נסתפק בארבעה שירים רכים וורידיים שכאלה היישר ממחוזותיו של איזה מקום קפוא עם עצים עירומים וגבוהים.

מה זה הדבר הזה?

בפעם הראשונה ששמעתי אותם חשבתי שהנה אני צוללת מתחת למים ונעלמת. מוזיקה עירומה ועריה ורועדת מקור, ועדיין חמה לי בבטן: פוסט-רוק איסלנדי רך וחודרני, דוקר ומלטף באותה עת. משהו בהם גורם לי להרגיש הכי לבד והכי ביחד, צלילים חשופים ומתגלגלים כמו מים.

נוריה זה הצונאמי החדש.

לא יכולתי לשמוע אותם ולא לחשוב על דויד פרל, איש יקר וכותב הבלוג 4crying out loud, שכל כתיבתו היא מלאכת אספנות של מוזיקאים שעושים את מה שנוריה עושים: לפיתה חזקה וחסרת היסוסים, הפשטה עצמית מכל דבר אחר באותו רגע. ההרגשה שכל מה שנותר בעולם זה רק מוזיקה: רק העדינות האינסופית הזאת שממלאת את החללים העייפים בראש, שמציפה את הבטן, שנוזלת בין האיברים בגוף.

נוריה מכאיבים לי. הם נשמעים לי כמו הכלאה של אקספלוז'נס אין דה סקיי ורדיוהד: משהו בהם מרגש אותי עד אימה. אני מאמינה להם. אני מאמינה שכשניר שר שזו השקיעה האחרונה שלהם הוא באמת מנסה להרגיש את הדופק של מושא אהבתו, לא מרפה מידיה, זועק לה מעומק הגרון שלא תוותר.

הזעקות המלודיות אה לה תום יורק האלה מלוות נאמנה בגלים של מוזיקה שנבנית לאט לאט ומתפוצצת אל המזח בשבר מרהיב ומלא כנות. הקפאון האיסלנדי שמרחף מעל כמו סערה שמאיימת להתחולל משאיר את האזניים דרוכות וערות, נותן הרגשה שהשבריריות הזאת עלולה להתערער בכל רגע.

נוריה עושים מוזיקה שלא משאירה מקום לנשום, ויחד עם זאת היא הכי ממלאת ריאות שיש.

ביום שני ה15.8 תתקיים בתמונע הופעת השקה חגיגית לסינגל הראשון Last Sunset מתוך האי.פי שלהם Anthers וכמובן שאנחנו מחלקים כרטיס זוגי -ברכות לאלון שזכה!

עד אז, נשאיר אתכם עם השיר האחרון באי.פי היפהפה הזה

לשמיעת האי.פי בשלמותו.

נתראה בתמונע!

–

בקרוב רשומה מרגשת במיוחד

עלמא