תשוקה שחורה

יש לי קטע שכבר שנים אני נאבקת בו, שהוא לשפוט תוכן על פי הכריכה. כשרק התחלתי לאסוף מוזיקה ולבנות לעצמי ספריה, היה לי משחק כזה עם עצמי ולא פעם הייתי בוחרת אלבומים בחנות לפי העטיפה. כשהיא הייתה תואמת את המוזיקה שחשבתי שהיא תייצג זה פמפם לי מקום של גאווה עצמית, וכשקיבלתי תוכן שונה לחלוטין ממה שדמיינתי לשמוע הופתעתי לא פעם בדברים חדשים ונפלאים. מעט מאוד קרה שבזבזתי את זמני לשווא על אלבום זניח ומשעמם.

מאז, כבר התגברתי על העניין הזה בכל הנוגע לאלבומי מוזיקה, אבל אני חייבת להודות שפספסתי לא מעט סרטים טובים פשוט כי העטיפה לא מצאה חן בעיניי, ולחילופין צפיתי בסרטים משעממים וחסרי עניין רק בגלל התמונה שעל האריזה. ובמקרה שוב יצא שלפני שבועיים ראיתי סרט נחמד ולא זכיר במיוחד אבל ממש כמו אלבום עם עטיפה מטעה, הדבר הנהדר שקיבלתי מהסרט הזה היה שיר אחד יפה נורא מפס הקול שלו שתפס אותי.

ישר יצאתי לחקור.

קודם ביררתי את משמעות שם השיר: The Wind Will Carry Us, ואחר כך גיליתי שזה בכלל קאבר לשיר מאוד מפורסם של הרכב בשם Noir Désir (שבעברית משמעות השם היא 'תשוקה שחורה') הרכב רוק צרפתי שפעל כבר משנות השמונים והתפרק ממש לפני שנתיים, ומרבית עבודתו המוזקילית לא דומה לשירים בסגנון הזה. הלכתי בעקבות היוטיובים ולהפתעתי מצאתי את עצמי צוללת אל תוך עולם אפרורי וטעון של רוק שלעתים עצור ומסוגר ולעתים מתפרץ אבל תמיד כועס. רוק דרמטי וסוער שיוצא מתוך הבטן של סולן-משורר מלא כריזמה, וצל כבד שמלווה את הקול הכל כך רהוט שלו בתוך הכאוס שהצלילים האלה מייצרים. ואם יש משהו שאני אוהבת במוזיקה זה שלא צריך להבין מילה כדי להרגיש את מה שהיא מנסה לבטא.

אז מי הם בכלל?

הלהקה הוקמה על ידי הסולן ברטרנד קנטאט, והגיטריסט סרז' טייסוט-גאי כשהשניים היו בתיכון. לקח להם כמה זמן למצוא בסיסט ומתופף, וכשההרכב יצא לדרך הם כבר הצליחו לחתום עם חברת הקלטות קטנה שלא ציפתה מהם להרבה, וברגע שעותקי האי.פי הראשון אזלו לחלוטין הם הוחתמו לחוזה של שלושה אלבומים. אחר כך היו כבר טורים באירופה, והכרה גדולה בצרפת.

מימד נוסף שמעניק ליצירה שלהם מבט קצת אחר הוא העובדה שקנטאט, הסולן הכריזמטי שהרשים אותי כל כך, היה בעל חיים אישיים לא פחות כאוטיים: הוא נקלע לוויכוח עם בת זוגתו כששניהם היו שיכורים והיכה אותה עד כדי תרדמת. כמה ימים אחר כך היא מתה והוא נכנס לכלא. זה היה ב2003. אחרי ארבע שנים הוא השתחרר וההרכב חזר לפעול עד פירוקו הסופי ב2010 עקב חילוקי דעות משמעותייים. סוער כבר אמרנו?

משהו בהם נורא מזכיר לי את אלג'יר. זה אולי נשמע כמו השוואה משונה, אבל משהו בגסות הזאת, בחוסר ליטוש הבסיסי הזה שקיים במוזיקה שלהם- שלא משנה כמה אסתטית היא אולי יכולה להשמע, עדיין יש בה משהו מפוחד ופנימי שמגיע ממקומות שנמצאים עמוק בגוף שלנו. השם שלהם הולם אותם. משהו במוזיקה שלהם מושך בכוח לתוך פינות חשוכות, חרדה עלומה מציצה מכל ריף גיטרה, ואיזשהו כאב גולמי של גיל הנעורים ושל בליל הרגשות הנוראי הזה שלא מוכן להרפות. מוזיקה של לב שבור ובטן מלאה וזיעה קרה.

 

מי שרוצה לחקור עוד קצת יכול להתפרע ביוטיוב. לצערי אין להם אתר רשמי.

פעם הבאה נדבר על הבחורה הנהדרת שביצעה את הקאבר. עד אז, הנה עוד שיר:

מודעות פרסומת

5 תגובות ל-“תשוקה שחורה

  1. מעולים! תודה על ההמלצה…

  2. זה קטע שאת מזכירה את אלג'יר,היתה תוכנית בשנה או שנתיים האחרונות בקול הקמפוס עם גבריאל בלחסן ואחד מהשירים שהוא בחר להשמיע הוא זה

  3. מעולה. ד"ש לסופי רעב. מת עליה עם ובלי אריק טרופז.

  4. עלמא! כיף לראות שחזרת לעדכן את האתר 🙂

  5. מצחיק, קראתי קודם את הפוסט שלך על Sophie וחשבתי לשלוח לך את הקאבר שלה ל- Noir Desir עם המלצה על הסרט Cafe De Flore שבו שומעים אותו 🙂 השתמשו בקאבר הזה בעוד שני סרטים (Terraferma ו- Les Beaux Jours), אם גילית אותו באחד מהם ולא ראית את Cafe de Flore, אני ממליצה לך עליו בחום.
    אני במקור מצרפת, ו- Noir Desir היא להקה מיתולוגית, נחשבת לאחת הלהקות הטובות ביותר בז'אנר של הרוק. אני אישית מתה על השיר הזה:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s