גם באטלנטיס הייתה מוזיקה

משהו מדהים התחולל בחודשים האחרונים ביס דרמה. קוראים לזה טרמיי.

בואו נתחיל מלהצהיר בפרהסיה שאני סוגדת לפועלה של HBO כבר שנים, מאז שידורי סדרת הדגל המופתית 'אוז' בלילות טרופים בערוץ 2. אחריה הגיעו עמוק באדמה, תרגיע, הפמליה, ודם אמיתי שאני גאה כמעריצה חולנית להודות שצפיתי בכל פרק בהן לפחות פעמיים. וכמובן דדווד, הסופרנוס, הסמויה, אחים לנשק, רומא ואימפריית הפשע (בלי מילה על קארי ברדשו וחברותיה) שראיתי מדי פעם, פשוט כי יש יותר מדי סדרות מופלאות מלהתחייב לקשר עמוק ואינטימי שכזה עם כל כך הרבה מהן. אבל אין ספק שאם השם הזה יתנוסס בגאווה הראויה מעל סדרה חדשה אני אסב לה את תשומת לבי המלאה לפני שאפסול צפייה אדוקה בה (ובנימה זו- צפו במשחקי הכס החדשה והמרהיבה).

טוב, מספיק עם הברבורים- נחזור לטרמיי:

במרכז הסדרה מאבקם של תושבי טרמיי שלאחר הקתרינה- אחת משכונות הדגל (והמצוקה) של ניו אורלינס, לשקם את עצמם ואת העיר שלהם, מבחינה פיזית ותרבותית, וחשוב מכל להאבק על על מקומה של ניו אורלינס כאחת מבירות המוזיקה הגדולות בארצות הברית. כעיר שתמיד נחשבה למעוז הג'אז, הבלוז והמוזיקה החופשית, רק טבעי שרוב הדמויות בסדרה הן מוזיקאים (ומוזיקאית אחת), ולא רק זה: רוב השחקנים המגלמים מוזיקאים בסדרה, הם באמת מוזיקאים מניו אורלינס. זה מחדיר עוד מימד של מציאות בסדרה הכל כך כנה הזאת, שיוצריה מנסים לשקף באמת את ההתרחשויות שלושה חודשים אחרי ההוריקן:

הרבה הומור ורוח טובה יש בתרבות ניו אורלינס המשתקפת מהסדרה. אין ספק שלכולם הדבר החשוב ביותר לפני בניית הבית מחדש ושיקום ההריסות, היא קודם כל שמירה על הרוח. שמירה על המוזיקה, על התרבות, על התקווה- על מה שגורם להם להמשיך. כמובן שזה לא הגורם המניע היחידי, אנחנו פוגשים גם הרבה כעס, זעם ועלבון, על נטישה מצד הממסד: הוא שגרם בהזנחה פושעת להרס ולחורבן ושממשיך לעלוב בתושבים חסרי הכל. כמו ב'הסמויה' -סדרת המופת הקודמת של דיוויד סיימון, גם כאן יש ריבוי עלילות ודמויות שמשתלבות אחת בשניה ויוצרות תמונה גדולה יותר, מפרקות לגורמים את המציאות ויוצרות אותה מחדש ברוחן. אם זה הצ'יף המקומי שמתעקש לחגוג את המרדי גרא על אף שחצי מתושביה של העיר ברחו, הטרומבוניסט הגרוש שנאבק להמשיך לנגן ולהתפרנס בכבוד, השפית שבקושי מחזיקה את המסעדה שלה מפני קריסה כלכלית, עורכת הדין שמחפשת נעדרים מהסופה, זוג נגני רחוב צעירים שנאבקים לשרוד, או הפרופסור לספרות (ג'ון גודמן הגאון, שמגלם בעצם את קולו של הבמאי) שכועס וזועם על האדישות הנפשעת של הממשלה, ומוביל בגאון את הגאווה הניו-אורלינסית:

כל אלה דמויות שגאות במקום ממנו הן באו ונאבקות על דמותה, ועל שימור מעמדה כעיר מוזיקלית ותרבותית שופעת וססגונית, בה (כמו שאחת מהדמויות ציינה) אף שכן לא מעז להתלונן למוקד העירוני על מוזיקה חזקה מדי- לא כל שכן חזרה של הרכב מוזיקלי. בטרמיי כל אירוע מלווה במוזיקה, בין אם זה אוכל, תהלוכה, לוויה, או תיקון גגות- בכל מקום המוזיקה נמצאת, והיא זו שמניעה את האנשים. הדיסוננס קיים לכל אורכה: קריסה של כל המערכות מול צמיחה מחודשת, עיי חורבות מול תהלוכה צבעונית, ושכילת המתים מול המאבק לחיים. כי גם אם העיר טבעה מתחת למים, האנשים שלה לא יתנו לה להמשיך לשקוע אל תהומות ההסטוריה.

(המוזיקאית היחידה בסדרה: לוסיה מיקרלי הכה מוכשרת)

מלבד הסיפורים האנושיים המרתקים, יש גם פס קול פשוט מעולה לסדרה הנהדרת הזאת (שגם יצא לרכישה לא מזמן). הוא כולו מורכב משירי העיר ומהקולות הגדולים בה, בין היתר גם מהדור הצעיר יותר שהולך ומתפתח שם עכשיו. העונה הראשונה הסתיימה השבוע ביס (היום ומחר שידור חוזר של הפרק האחרון) והיא שודרה אצלנו באיחור של שנה- נקווה שהעונה השנייה (שכבר משודרת בארצות הברית) תגיע אלינו במהרה.

*למטיבי לכת, שירים מתוך הסדרה: שיר הפתיחההסצינה הפותחת את הסדרה, Blackbird Special, Ghost Of A Chance, Shame Shame Shame, Indian Red

תורידו ותראו, זו פשוט סדרת חובה- מעבר לזה שזו דרמה טלוויזיונית מצוינת, נוקבת וכנה, זו ערימה של תענוג נדיר לכל אדם שאוהב מוזיקה.

שיר הנושא מתוך הסדרה בביצועו המקורי:

_

אחלה סופ"ש שיהיה אנשים!

עלמא

מודעות פרסומת

3 תגובות ל-“גם באטלנטיס הייתה מוזיקה

  1. אחרי שנים בהן לא ראיתי סדרה אמריקאית אחת נפלתי בקסמה של הסדרה הזו (ותודה ליס מקס…).
    החל מצלילי הקונטרה-בס הפותחים ועד שיר הסיום תכנית שנותנת המון כבוד למוזיקה, ליוצרים ולמורשת של ניו-אורלינס לא מתוך התנשאות או הסתכלות מבחוץ. תכנית שנותנת את האפשרות לשמוע את הצלילים, להריח את הריחות (לעיתים הכ"כ מעוררים תיאבון, לעיתים כ"כ מעופשים ורקובים) ולהרגיש געגוע אל מקום שאף פעם לא הייתי בו, אל מה שהיה ובתקווה אל מה שיהיה.

    יס – תמהרו להביא גם את העונה השנייה!
    ונסיים בברכת בשנה הבאה בניו-אורלינס הבנויה.

    • גיל איזה תגובה כיפית! זו באמת תכנית שנותנת הכי הרבה מקום למוזיקה ועושה כבוד לניו אורלינס עם הסתכלות אל העתיד. העונה השנייה כבר התחילה ואני כמעט מתפתה להוריד ולראות במחשב- אבל בינתיים מחזיקה מעמד (אין ספק שרמקולים איכותיים חשובים בעניין הזה).

  2. נראה כמו סדרה שתפורה בדיוק לטעם שלי וכנראה שאני הולך לשקוע בה ברצינות.
    תודה על ההכרות:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s